אילמות סלקטיבית

כיוון שהאילמות הסלקטיבית משפיעה בצורה משמעותית על ההתפתחות החברתית והלימודית של הילד, ישנה חשיבות להתערבות מוקדמת של גורמים בסביבתו כמו הורים, גננות, מורים, יועצות חינוכיות וגורמי מקצוע בתחום הפסיכולוגיה.

ישנן מספר שיטות יעילות במצבי אילמות סלקטיבית – טיפול קוגניטיבי התנהגותי, טיפול דינאמי, הדרכת הורים ובמקרים קיצוניים גם היעזרות בטיפול תרופתי אנטי חרדתי.

• כאשר מדובר בילדים, שיטת הטיפול היא יותר התנהגותית, ופועלת על יכולות וחשיפה הדרגתית לדיבור בהתאם לצורכי הילד. יש חשיבות רבה לרמת האמון והקשר שנוצר בין המטפל והילד, כדי לאפשר תהליך עבודה איכותי. יש שילוב של משחק, טכניקות של הרגעה, זיהוי סימפטומים גופניים בעת מצוקה, מתן חיזוקים חיוביים, יצירת סביבה הדרגתית ולא מאיימת, תוך חיזוק הביטחון העצמי והיכולות האישיות.

• הדרכת הורים במקרה של טיפול באילמות סלקטיבית אצל ילדים היא מרכיב חשוב בשיפור היכולות של הילד. המטרה היא לשנות דפוסי התנהגות שעודדו או שימרו את החרדה עד כה ושילוב פעולות של ליווי ותמיכה משפחתית.

• במקרים מסוימים, כשיש יסוד להניח שהסיבה לאילמות הסלקטיבית נובעת ממקור נפשי עמוק ולא מודע, ייתכן שיש צורך בטיפול דינאמי מעמיק המיועד לחשוף את הסיבות והמרכיבים הנפשיים החבויים הגורמים להפרעה.

• ישנו טיפול המיועד למצבי חרדת תקשורת חברתית (S-CAT), שבו יש חשיפה הדרגתית של הילד למצבי חרדה מבחינתו. שיטה זו מתבצעת בשיתוף הצוותים בבית הספר וההורים במטרה להפחית את החרדה ולהעלות את דרגת הנוחות במצבים חברתיים יום־יומיים.