אגורפוביה
האם ניתן להתגבר על אגורפוביה, כמה זמן לוקח תהליך של טיפול באגורפוביה ומדוע חשוב להתחיל לטפל בפחד ממקומות פתוחים מוקדם ככל האפשר? כל זאת ועוד במדריך הבא.
מה זה אגורפוביה?
אגורפוביה היא הפרעת חרדה שגורמת למתמודדים איתה לחשוש מהימצאות במקומות ציבוריים, סגורים ופתוחים כאחד, מהם לא יוכלו להימלט או לקבל סיוע במצב חירום ובמידה ויחוו התקף חרדה. הם עשויים לחשוש להשתמש בתחבורה ציבורית, לבקר במרכז קניות ואף כלל לעזוב את הבית – ולסרב לעשות זאת. לעיתים הם עשויים להסכים לצאת ולבקר באותם מקומות רק בליווי אדם קרוב.
למעשה, אגורפוביה מהווה מעין סיבוך של הפרעת פאניקה. היא נובעת בעקבות התרחשותו של התקף חרדה ויצירת קשר אסוציאטיבי בינו לבין המיקום שבו הוא התרחש. כתוצאה מכך מתפתחים דפוסי הימנעות מביקור באותם מקומות או במקומות דומים להם מחשש מהתרחשות התקף חרדה נוסף. לרוב ככל שהמקום המסוים צפוף ועמוס יותר, כך עולה החשש ממנו. ההפרעה הקשה פוגעת באופן אדיר בתפקוד, במערכות היחסים, בבריאות הנפשית וברווחה האישית, ומהווה מגבלה אדירה על אורח ואיכות החיים. מסיבות אלו חשוב לטפל באגורפוביה בהקדם באמצעות טיפול CBT, טיפול קבוצתי וטיפול תרופתי.
איך מאבחנים הפרעת אגורפוביה?
להפרעת אגורפוביה תסמינים התנהגותיים, קוגניטיביים, רגשיים וגופניים, כולל התסמינים הבאים:
• חרדה מפני האפשרות שלא תהיה דרך לקבל עזרה או להימלט משהות במקומות מסוימים בעת התרחשותו של התקף חרדה
• חשש משהייה במקומות פתוחים
• חשש משהייה במקומות סגורים
• חשש לעזוב את הבית לבד
• חשש מנסיעה בתחבורה ציבורית
• חשש מאיבוד שליטה בפומבי
• חרדה מפני הפוטנציאל לחוות מבוכה או התקף חרדה בעת הימצאות במקומות מסוימים
• חרדה עזה המורגשת בעת הימצאות בפועל באותם המקומות
• נטייה להימנע מביקור במקומות המעוררים חרדה
• מוכנות לצאת מהבית רק בליווי אדם אחר
• עלייה בקצב פעימות הלב ובקצב הנשימה
• כאבים ולחץ בחזה
• שינויים בתפקוד מערכת העיכול
• חולשה ועייפות
• רעד בגוף
• הזעת-יתר
על מנת לאבחן אגורפוביה יש צורך שתסמינים אלו יופיעו במשך 6 חודשים או יותר ויפריעו לתפקוד בתחומים שונים בחיים, כמו התפקוד התעסוקתי והתפקוד החברתי. יש צורך לוודא שאין אפשרות להעניק אבחון לתסמינים אלו באמצעות אבחנה של הפרעה נפשית אחרת, שתהווה אבחנה מדויקת וספציפית יותר מאשר הפרעת אגורפוביה.
פחד ממקומות פתוחים או הומי אדם – 4 גורמים מרכזיים להופעתו
להלן הגורמים המרכזיים להופעת הפרעת אגורפוביה:
1. התקף חרדה – פעמים רבות פחד ממקומות פתוחים או הומי אדם מתפתח לאחר חוויה של התקף חרדה אחד או יותר.
2. הפרעת פאניקה / הפרעות חרדה – פוביות והפרעות חרדה קיימות מעלות את הסיכוי לחוות התקף חרדה, שיוביל להתפתחות של אגורפוביה.
3. חוויה טראומטית בילדות – אובדן הורה, אירוע של שוד ותקיפה או התעללות מינית בילדות עשויים להשפיע על הסיכוי לפתח פחד ממקומות פתוחים או הומי אדם.
4. גנטיקה – נמצא קשר בין גנים מסוימים לבין התפתחות של הפרעת אגורפוביה.
איך מטפלים בהפרעת אגורפוביה?
פעמים רבות הטיפול בהפרעה מורכב משילוב בין טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) וטיפול תרופתי, אליהם ניתן להוסיף גם נדבך של טיפול קבוצתי. להלן פירוט בנוגע לסוגי הטיפול באגורפוביה:
• טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) – טיפול מצוין באגורפוביה ובהפרעות חרדה בכלל. זהו טיפול קצר ואפקטיבי, הכולל במרבית המקרים כ-8-16 פגישות. במרוצתו, מטפל או מטפלת המתמחים בטיפול CBT יעזרו למטופל לזהות דפוסי חשיבה מוגזמים, בלתי-מדויקים ושליליים בנוגע להימצאות בסיטואציות שונות, בנוגע לטיבם של התקפי חרדה ובנוגע למה שהגיוני שיתרחש ומה שלא. דפוסים אלו מובילים ליצירת דפוסי התנהגות מזיקים ומגבילים, ובפרט דפוסי הימנעות ודרכי התמודדות שרק מנציחים את החרדה ומספקים לה צידוק. לאחר זיהוי הדפוסים, המטפל יעזור למטופל לאתגר את הדפוסים הללו, להבין שהם שליליים, בלתי-פרופורציונאליים ומזיקים – ולהיפטר מהם. לאחר מכן הוא יעזור לו לסגל דפוסים חדשים ולהטמיע אותם בשגרה באופן הדרגתי. המטפל יעניק לו כלים להתמודדות עם חרדה וטכניקות להרגעה עצמית.
• טיפול קבוצתי – טיפול באמצעות השתתפות בקבוצת תמיכה. הקבוצה מספקת מקום בטוח להבעת החרדות והקשיים מבלי לחשוש מביקורת ושיפוט. החברים בקבוצה מפיקים תועלת רבה מהאמפתיה וההזדהות אותן הם זוכים לקבל מחברי הקבוצה האחרים. הם מפיקים תועלת רבה גם מנוכחות והדרכת המדריכה שמלווה את הקבוצה ומעניקה לחבריה תובנות, טכניקות וכלים להתגברות על פחד ממקומות פתוחים או הומי אדם. במסגרת הקבוצתית ניתן גם ליצור חברויות וגם להתרגל להימצאות מחוץ לבית ובחברת אנשים אחרים, לרבות אנשים זרים.
• טיפול תרופתי – טיפול באמצעות תרופות נוגדות-דיכאון יעילות ונפוצות-בשימוש ממשפחת ה-SSRI. בין תרופות אלו נמנות תרופות מסחריות כמו פרוזאק, סרוקסט, זולופט וציפרלקס. תרופות אלו יעילות בשיפור מצב-הרוח ובהפחתת תסמינים של חרדה, דיכאון וכאב. אפשרות נוספת היא טיפול תרופתי קצר-מועד באמצעות תרופות נוגדות-חרדה ממשפחת הבנזודיאזפינים או טיפול באמצעות תרופות חוסמי-בטא שטובות בהפחתת תסמינים גופניים של חרדה.
• טיפול משולב – פעמים רבות נהוג לשלב בין פסיכותרפיה לבין טיפול תרופתי במטרה להעניק לתהליך הטיפול בהפרעת אגורפוביה את הסיכוי הטוב ביותר להצליח.
אגורפוביה – 5 טכניקות טיפול עצמי
בנוסף לטיפול רגשי וטיפול תרופתי, ניתן להשתמש בטקטיקות שונות על מנת לשפר את המצב גם באופן עצמאי. נסו את הטקטיקות הבאות להחלת שיפור במצב והתגברות על אגורפוביה:
1. כדאי לרכוש טכניקות להרגעה עצמית, באמצעותן ניתן להשקיט את החרדה ולהשיג רגיעה בגוף ובנפש. טכניקות אלו טובות להפחתה בעוצמת ובתדירות הופעתן של מחשבות שליליות. אלו יכולות להיות טכניקות נשימה נכונה, יוגה, טכניקות להרפיית שרירים, מיינדפולנס ומדיטציה.
2. דמיינו את עצמכם בסיטואציות מלחיצות. תנו לתחושות ולרגשות השליליים להציף אתכם – עד שהם יעברו הקהיה טבעית ויתפוגגו. לחילופין אפשר ליישם בזמן שהם צפים טכניקות להרגעה עצמית. באופן זה ניתן להפחית מהחרדה ולהתרגל להסתדר ללא דפוסי הימנעות והגנה.
3. הקדישו זמן ללימוד מנגנון החרדה לרבות ההשפעה הפיזיולוגית והרגשית שלו. דיוק ההבנה בדבר מהי חרדה עוזר למתמודדים עם אגורפוביה להבין שחרדה או התקף חרדה לא שווים להתקף לב ושאין פירוש החרדה סימן לכך שהם משתגעים או הולכים למות. תפיסות שגויות מסוג זה נפוצות בקרב אנשים אלו, והן מחמירות את המצב, לכן חשוב לרכוש מידע נכון ומדויק.
4. חרדה מובילה להימנעות, שרק מחמירה את המצב ומנציחה את החרדה ואת השפעתה השלילית. לכן חשוב להימנע מהימנעות, וחשוב להתמודד עם פחדים פנים-אל-פנים. אין ספק שזה קשה, מאתגר ולא נוח – אבל אין דרך אחרת להתגבר על הפרעות חרדה ואגורפוביה מלבד ללכת בדרך זו. אין ברירה אלא לצאת מהבית ולבקר במקומות שמעוררים פחד ממקומות פתוחים או הומי אדם, ולעשות זאת במוקדם או במאוחר מבלי להיעזר באדם נוסף או בדפוס התנהגות שאמור לספק הגנה.
5. את החשיפה למושא החרדה מומלץ לעשות באופן הדרגתי – מן הקל אל הקשה, מן המפחיד פחות למפחיד יותר.