המדריך הישראלי לחרדה » אילמות סלקטיבית
אילמות סלקטיבית
האם ניתן להתמודד עם סלקטיב מוטיזם, כמה זמן לוקח תהליך של טיפול באילמות סלקטיבית ומדוע חשוב להתחיל לטפל במוטיזם סלקטיבי מוקדם ככל האפשר? כל זאת ועוד במדריך הבא.
כשהקול נעלם: מהי אילמות סלקטיבית?
לא פעם אנו נתקלים באנשים ובעיקר בילדים שאינם מגיבים ואינם עונים לשאלות או משתתפים בשיחה. כשמדובר בילדים קטנים ובמפגש עם אנשים לא מוכרים אנו נוטים לייחס את השתיקה לביישנות, ולפעמים ייתכן שזו הסיבה. עם זאת, ייתכן שמדובר באילמות סלקטיבית, שלמרות שאין לה מרכיב גופני שמונע מהאדם לדבר, היא עדיין אינה נובעת מבחירה והיא בעיה רגשית הגורמת לשיתוק.
אילמות סלקטיבית שייכת לקבוצת הפרעות החרדה ומתבטאת בחוסר יכולת לדבר בסיטואציות מסוימות, לרוב במצבים חברתיים, אם כי בסיטואציות אחרות לא קיימת בעיה. זו הסיבה שההפרעה היא סלקטיבית, כלומר היא מונעת מהאדם או מהילד לדבר כשהוא נמצא במצבים מלחיצים, ומבחינתו גם שהייה בגן או בבית הספר היא סביבה שבה הוא לא מרגיש בנוח.
למעשה, ילדים המאובחנים עם מוטיזם סלקטיבי יכולים להרגיש חופשיים, מוגנים ובטוחים בסביבה הביתית ולדבר באופן טבעי וחופשי, אך במקומות אחרים הם משתתקים.
הדיבור הוא הדרך הטבעית והמיידית לתקשורת ולהתפתחות קוגניטיבית וחברתית, וילדים הסובלים מאילמות סלקטיבית בגן עלולים לסבול מעיכוב התפתחותי חברתי בשל חוסר התקשורת. זו הסיבה שישנה חשיבות באיתור מוקדם של הבעיה ובטיפול ממוקד כדי למנוע השתרשות של הדפוס וכדי לא ליצור חסכים ובעיות של הערכה עצמית וביטחון עצמי הנובעים מכך.
סלקטיב מוטיזם: הפרעת חרדה משתקת
ההפרעה הקרויה גם בשם סלקטיב מוטיזם נחשבת לנדירה יחסית ומופיעה ברוב המקרים בתקופת הילדות. פעמים רבות אנשים בסביבת הילד נוטים לחשוב שהילד ביישן ובוחר לשתוק וסבורים שהבעיה תחלוף מעצמה עם הזמן.
לפעמים זה אכן קורה, אך לעיתים אילמות סלקטיבית אצל ילדים עלולה להימשך גם אל בגרותם, וגם אם הבעיה תיעלם במהלך השנים היא גובה מהם מחיר חברתי ורגשי גדול.
חוסר היכולת לתקשר במצבים חברתיים שונים קיים גם בקרב מבוגרים ומוגדר פעמים רבות כמצב של הפרעת חרדה חברתית, אך ילדים שחווים זאת עלולים לפתח בעיות רגשיות על רקע חוסר יכולת ופחד להישמע.
מאפיינים של אילמות סלקטיבית אצל ילדים
ילדים שמתמודדים עם סלקטיב מוטיזם נמנעים מתקשורת עם הסביבה שאינה המשפחה הקרובה, והשיתוק מתרחש במפגש עם ילדים ומבוגרים שאינם מצויים במעגל הקרוב הבטוח מבחינת הילד.
כיוון שההורים רואים שלילד אין בעיה לדבר בבית בנוכחות בני משפחה קרובים, הם סבורים שהילד חש חוסר ביטחון בסביבה לא מוכרת ובוחר לשתוק. הבעיה קיימת גם במסגרות שבהן הילד מבלה באופן יום־יומי ומרגיש חרדה משתקת.
יש חשיבות של המערכת הסובבת אותו לאתר את הבעיה ולפנות לקבלת טיפול באילמות סלקטיבית כדי לסייע לילד ולמנוע משקעים שילוו אותו במשך שנים.
סימפטומים של אילמות סלקטיבית וחרדה
הפרעת החרדה מתלווה לא פעם לחרדה מפני מסגרות, וכשמדובר על ילדים היא מתבטאת בגן או בבית הספר. ילדים עם אילמות סלקטיבית נוטים להיעלם, ממעטים לדבר בכיתה, דבר שעלול להוביל לבעיה חברתית, לפגיעה חינוכית ולקושי רגשי.
לפעמים החרדה מתבטאת בקיפאון, אפאתיות, הבעה קפואה, תחושה גופנית של חוסר נוחות ואף מאפיינים של חרדה, כמו:
• כאבי בטן
• בחילות
• קוצר נשימה
• התכווצות שרירים
• מחנק בגרון
• יובש בפה
• בחילות
• כאבים בחזה
• לחץ נפשי
הרצון לא להיראות כדי לא לעורר תשומת לב שתצריך דיבור עלול לגרום להתבודדות ולהימנעות מיצירת קשר עין, משיעול או מצחוק. ניתן לייחס את ההתנהגות לביישנות קיצונית, לחרדה חברתית, למבוכה, לחשש שלא יובנו כראוי, והתוצאה היא חוסר השתתפות, בעיקר בפעילויות שבהן הם יידרשו לדבר.
אילמות סלקטיבית אצל ילדים נוטה להתגבר עם כניסתם לבית הספר, שכן במערכת לימודית זו יש לעיתים צורך בדיבור בפני הכיתה, בהקראה של טקסטים והילדים מוצאים עצמם במצוקה גדולה.
כיצד מאבחנים מוטיזם סלקטיבי?
אבחנה של מוטיזם סלקטיבי מתבססת על מספר קריטריונים, חלקם ניתנים לגורמים בסביבת הילד באמצעות שאלון:
• כישלון מתמשך לדבר בסיטואציות חברתיות אך יכולת לתקשר היטב בקרב בני המשפחה הקרובה בסביבה בטוחה ולא מאתגרת.
• פגיעה בתקשורת החברתית, בהישגים הלימודיים או המקצועיים.
• התופעה קיימת לאורך זמן ומתמשכת.
• הבעיה אינה קשורה לסביבה ספציפית וחדשה כמו מקום עבודה חדש ומלחיץ.
• החרדה אינה נובעת מבעיה של ליקוי בדיבור, גמגום, אוטיזם וכדומה.
אילמות סלקטיבית: 6 גורמים אפשריים להתפתחותה
הגורמים להתפתחות של אילמות סלקטיבית יכולים להיות שונים ומגוונים. הם יכולים לנבוע ממגוון סיבות:
1. כחשיפה לטראומה בילדות
2. כפוביה מדיבור
3. כחשיפה לסביבה מגוננת מדי או שתלטנית
4. כתוצאה של בידוד חברתי
5. כאקט של התנגדות
6. כתוצאה מבעיה משפחתית של אובדן או גירושי הורים
שיטות טיפול יעילות באילמות סלקטיבית
כיוון שהאילמות הסלקטיבית משפיעה בצורה משמעותית על ההתפתחות החברתית והלימודית של הילד, ישנה חשיבות להתערבות מוקדמת של גורמים בסביבתו כמו הורים, גננות, מורים, יועצות חינוכיות וגורמי מקצוע בתחום הפסיכולוגיה.
ישנן מספר שיטות יעילות במצבי אילמות סלקטיבית – טיפול קוגניטיבי התנהגותי, טיפול דינאמי, הדרכת הורים ובמקרים קיצוניים גם היעזרות בטיפול תרופתי אנטי חרדתי.
• כאשר מדובר בילדים, שיטת הטיפול היא יותר התנהגותית, ופועלת על יכולות וחשיפה הדרגתית לדיבור בהתאם לצורכי הילד. יש חשיבות רבה לרמת האמון והקשר שנוצר בין המטפל והילד, כדי לאפשר תהליך עבודה איכותי. יש שילוב של משחק, טכניקות של הרגעה, זיהוי סימפטומים גופניים בעת מצוקה, מתן חיזוקים חיוביים, יצירת סביבה הדרגתית ולא מאיימת, תוך חיזוק הביטחון העצמי והיכולות האישיות.
• הדרכת הורים במקרה של טיפול באילמות סלקטיבית אצל ילדים היא מרכיב חשוב בשיפור היכולות של הילד. המטרה היא לשנות דפוסי התנהגות שעודדו או שימרו את החרדה עד כה ושילוב פעולות של ליווי ותמיכה משפחתית.
• במקרים מסוימים, כשיש יסוד להניח שהסיבה לאילמות הסלקטיבית נובעת ממקור נפשי עמוק ולא מודע, ייתכן שיש צורך בטיפול דינאמי מעמיק המיועד לחשוף את הסיבות והמרכיבים הנפשיים החבויים הגורמים להפרעה.
• ישנו טיפול המיועד למצבי חרדת תקשורת חברתית (S-CAT), שבו יש חשיפה הדרגתית של הילד למצבי חרדה מבחינתו. שיטה זו מתבצעת בשיתוף הצוותים בבית הספר וההורים במטרה להפחית את החרדה ולהעלות את דרגת הנוחות במצבים חברתיים יום־יומיים.