המדריך הישראלי לחרדה » אגרנות כפייתית
אגרנות כפייתית
האם ניתן להתמודד עם אגרן כפייתי, כמה זמן לוקח תהליך של טיפול באגרנות כפייתית ומדוע חשוב להתחיל לטפל באגרנות מוקדם ככל האפשר? כל זאת ועוד במדריך הבא.
מהי אגרנות?
כולנו נתקלים לפעמים באנשים שמתקשים לזרוק פריטים שהם כבר לא צריכים, ולעומתם אנשים שלא מרגישים כל קושי במסירת פריטי לבוש, כלי בית, רהיטים וחפצים שונים כשהם לא זקוקים להם עוד. כל אחד ורמת היכולת שלו להיפרד מחפצים אישיים. גם אנשים שמתקשים למסור חפצים שאינם בשימוש וגם אלה שנפטרים מפריטים בקלות אינם נכללים תחת ההגדרה של אגרנות.
אנשים נוטים לאגור חפצים שיש להם ערך סנטימנטלי עבורם או שהם סבורים שיצטרכו אותם בהמשך. לפעמים אנשים מתקשים להחליט אם לשמור חפצים או להיפטר מהם ובינתיים דוחים את ההחלטה ומשאירים אותם.
בדרך כלל רוב האנשים מבינים שלפריטים לא יהיה שימוש ונפטרים מהם, גם אם בלב כבד. אבל יש מקרים שבהם אנשים אוגרים חפצים ופריטים שאין להם כל שימוש או ערך, עד כדי פגיעה במרחב הבית ופגיעה באסתטיקה וביכולת הניקיון ואז מדובר במצב של אגרנות כפייתית.
כיצד אגרנות כפייתית מוגדרת מבחינה מקצועית?
אגרנות כפייתית (Hoarding Disorder) היא הפרעה נפשית הגורמת לאיסוף ולאגירה אובססיבית של חפצים שונים שאין בהם צורך. לא מדובר בהכרח על פריטים אישיים, והאגירה יכולה להתבטא באיסוף ושמירה של עיתונים ישנים, עטיפות של מוצרים, אריזות, עלונים, בקבוקים, חפצים שבורים וחלודים ועוד.
עבור בני המשפחה של אגרן כפייתי, מדובר בסבל ומצוקה קשים, שכן הבית הופך להיות מקום האחסון על חשבון יכולת השימוש בו, יכולת הניידות, יכולת הניקוי, דבר שגורם לזיהום ולחוסר אסתטיקה.
בנוסף, בני משפחה של אגרנים כפייתיים מתקשים להזמין אנשים זרים או לארח בביתם לאור המצב, דבר שגורם בושה. גם האגרן או האגרנית עצמם חשים צורך להסתיר את ההפרעה שלהם ולרוב הדבר עלול לגרום להסתגרות ולהתבודדות.
האגרנות הכפייתית מוגדרת כחלק ממכלול של הפרעות טורדניות כפייתיות, ונמצא שכשליש מהסובלים ממצב של הפרעה אובססיבית קומפולסיבית (OCD) סובלים גם מאגרנות כפייתית.
מאפיינים של אגרנים כפייתיים
קיים קושי להיפטר מפריטים ומחפצים שאין בהם צורך, גם אם ערכם נמוך מאוד. זריקת חפצים או מסירתם גורמת לאגרן סבל ומצוקה, ולאורך זמן הפריטים מצטברים עד כדי הפרעה ממשית להתנהלות תקינה של הבית.
לעיתים מתלווה להפרעה גם נטייה לרכוש פריטים רבים שאין בהם צורך ולשמור אותם. ההתמכרות לקניות יחד עם הצורך לאגור יכולים לגרום להוצאה כספית משמעותית יחד עם הצורך לאחסן את הררי הרכישות המיותרות. היכולת להזמין פריטים באופן מקוון במהירות משפיעה על קלות הרכישה והאגירה של חפצים.
האגרנות נפוצה יותר בקרב גברים ועומדת על שיעור כפול מזה של נשים. יש בין האגרנים המבינים את התנהגותם ומתביישים בה, ויש אחרים שאינם רואים בעיה באגירת החפצים והפריטים או את הקושי שההפרעה גורמת לסביבתם. לא פעם אנו שומעים על מקרים שבהם הרשויות מוזמנות על ידי שכנים לפנות חפצים מביתו של אגרן כפייתי אחרי שהדבר גרם למפגע סביבתי.
איך מאבחנים הפרעת אגרנות יתר?
הסימפטומים של ההפרעה מופיעים בדרך כלל כבר בגיל ההתבגרות, אם כי האבחנה מתרחשת לרוב בגיל בוגר יותר. האבחנה מתבצעת על ידי פסיכיאטר או פסיכולוג והיא דורשת טיפול של אנשי מקצוע.
לפעמים הפרעת אגרנות יתר תכלול גם הפרעה טורדנית כפייתית, אם כי לסובלים מ־OCD לא בהכרח יש גם הפרעת אגרנות. OCD יכול לכלול מאפיינים הפוכים של סדר, ניקיון מוגזם ופחד מחיידקים בעוד שהאגרן יכול לחיות בתוך לכלוך וזוהמה רק כדי להמשיך ולאגור חפצים.
כאמור, בניגוד לאנשים שמתקשים להיפטר מפריטים מסוימים, להפרעת אגרנות יתר יש מאפיינים של חרדה, כפייתיות וחוסר שליטה.
מה ההבדל בין אגרנות ואספנות כפייתית?
אגרנות ואספנות כפייתית הן תופעות שונות, אם כי בשתיהן קיימת אגירה של פריטים:
• אספנות כפייתית היא סוג של תחביב, והחפצים נאספים מתוך בחירה, נשמרים באופן מסודר, נקנים אחרי חיפוש ולצורך של הנאה.
• אגרנים כפייתיים אוספים חפצים שאין בהם שימוש או הנאה בצורה לא מסודרת, אך מסתירים את התופעה מתוך בושה בחוסר השליטה שלהם.
אילו אירועים בילדות עלולים להוביל לאגרנות כפייתית?
אגרנות יכולה להיות תוצאה של מצבי דיכאון, הזנחה וחוסר מוטיבציה. ישנם גם אירועים בילדות העלולים להוביל להפרעה, כמו טראומות בילדות על רקע של זריקת חפצים אהובים, אֶבל וחוסר יכולת להיפטר מפריטים שמזכירים את האדם המת או השפעה תורשתית של הורה אגרן.
ישנם מקרי אגרנות כפייתית הקשורים גם להתמכרות לקניות, כך שהאגרן מבצע רכישות של ציוד שאינו צריך ואוגר אותו, במחשבה שבעתיד יהיה בו צורך. כמו כן, ישנם גורמים נוירולוגיים פיזיולוגיים היוצרים חוסר איזון במוח ומביאים לתוצאה של אגרנות יתר.
דרכי טיפול מומלצות באגרנות כפייתית
טיפול באגרנות כפייתית אינו פשוט, ולעיתים הוא מצריך גם סיוע תרופתי להפגת דיכאון וחרדה, בדרך כלל של תרופות מבוססות סרוטונין (SSRI). לאחר אבחון כי מדובר על אגרנות, טיפול פסיכולוגי קוגניטיבי התנהגותי (CBT) הוא המומלץ ביותר במקרים אלה.
במסגרת הטיפול יש התייחסות להיבטים שונים של ההפרעה, לחשש ממחסור, לקושי רגשי להיפרד מחפצים, לחוסר היכולת לקבל החלטות, להתייחסות מאנישה כלפי חפצים דוממים ומציאת תגובה חלופית שאינה אגירה.
טיפול בהפרעת אגרנות כפייתית הוא מאתגר בשל המרכיבים שלו, אך עם זאת טיפול CBT הוא הטיפול היעיל ביותר להתמודדות עם הבעיה. הטיפול מנסה לאתר את האמונות הגורמות להתנהגות האגירה והמצוקה הרגשית שמתלווה לכך.
במהלך הטיפול נעשית עבודה של אימון בזריקת חפצים שאינם נדרשים ומניעה של רכישות חדשות או איסוף מחודש. הטיפול מתמקד גם בעיבוד מידע, בקבלת החלטות ובמיומנויות שחרור של חרדה.
ניתנת תשומת לב לסוג החפצים שאותם האדם בוחר לאגור, מה משמעותם עבורו וכיצד ניתן לשחרר את הצורך שלו לשמר אותם. הפחד מפני משהו רע שיקרה לאדם האגרן אם לא ישמור על החפצים יכול להיות מטופל בצורה של חשיפה הדרגתית ובחינה בשטח של התוצאות – פינוי מקום, ניקיון ורווחה.